<h1>פסקי רבינו יוסף</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ואשר שאלת אם שייך [איסור יין] נסך הנקרח. כבר נשאל מורי ה"ר שמחה זצ"ל, והשיב להיתירא. ותו והרי חמין הם, ויין מבושל אע"פ שהם משקין ומקבלין טומאה, אפילו הכי לא מתנסכים משום שאין דרכן להתנסך בכך. הילכך איתברר לן דאין ניסוך ביין הנקרח. עד כאן.
<h2>דף לב.</h2>
ואשר שאלת אם שייך [איסור יין] נסך הנקרח. כבר נשאל מורי ה"ר שמחה זצ"ל, והשיב להיתירא. ותו והרי חמין הם, ויין מבושל אע"פ שהם משקין ומקבלין טומאה, אפילו הכי לא מתנסכים משום שאין דרכן להתנסך בכך. הילכך איתברר לן דאין ניסוך ביין הנקרח. עד כאן.
<h2>דף לג.</h2>
תניא בתוספתא [פסחים פ"ב ה"ג] הקולורית והאיספלינית והרטייה שנתן קמח בתוכן צריכין לבער, מלוגמא אין צריך לבער. מכאן יש להתיר דיו העשוי משכר. ועוד דאמרינן באין מעמידין נעשה כזורק מים לטיט. ומהאי טעמא שרינן לתת יין נסך לתוך הדיו.
גלגל עיני ה"ר יצחק ב"ר משה, ערבים עלי דודים ממך. ולא הייתי צריך להעמיד סרסור ביני ובינך. מותר לשלוח לגוי על ידי גוי ביום טוב אם ישלח אחריו. אבל לא על [ידי] ישראל. דקיימא לן [ביצה י"ב ע"א] יש עירוב והוצאה ליום טוב, והויא אב מלאכה, כגון שחיטה ואפייה לישה ובישול, שאסורין לעשות בשביל גוי. משכונות אנו אוסרין להחזיר, דמיחזי כמשא ומתן, אם לא מפני הדחק לאלם אנו מתירין על ידי ארמאי. ושעטנז אינו אסור לטלטל. דתורת כלי עליו, מידי דהוה אסנדל המסומר דאסור לנועלו ומותר לטלטלו. בפ"ק דביצה [ט"ו ע"א]. ומדשקיל וטרי כלאים למאי חזי, והא לא חזי לא למילבש ולא למימך תותיה, שמע מינה שמותר לטלטל. בני מיעים שמצאו בהם חלב, נהגו בהן איסור לכתחילה. ואפילו לא נמלח עם החלב, מפני שהוא חמוץ שהרי מעמידין בו. וחיטה שנמלגה בתרנגולת, אם היא בעין, שלא נימחת ויכול לזורקה, אנו מתירין אותה, מההיא שקדם וסילקו בששים בפרק גיד [ק' ע"א] אפילו לרבי יהודה דאמר דמין במינו במשהו. מיהו יש גאונים שאוסרין אותה. ועירוי שלשה ימים שלא רצופין מעת לעת סבורני דשפיר דמי. ומכאב עיני לא יכולתי להאריך כל הצורך. ומן השמים יאריכו ימיך ושנותיך כחשקי שמחה בר' שמואל יצ"ו ע"כ.
<h2>דף לה.</h2>
גלגל עיני ה"ר יצחק ב"ר משה, ערבים עלי דודים ממך. ולא הייתי צריך להעמיד סרסור ביני ובינך. מותר לשלוח לגוי על ידי גוי ביום טוב אם ישלח אחריו. אבל לא על [ידי] ישראל. דקיימא לן [ביצה י"ב ע"א] יש עירוב והוצאה ליום טוב, והויא אב מלאכה, כגון שחיטה ואפייה לישה ובישול, שאסורין לעשות בשביל גוי. משכונות אנו אוסרין להחזיר, דמיחזי כמשא ומתן, אם לא מפני הדחק לאלם אנו מתירין על ידי ארמאי. ושעטנז אינו אסור לטלטל. דתורת כלי עליו, מידי דהוה אסנדל המסומר דאסור לנועלו ומותר לטלטלו. בפ"ק דביצה [ט"ו ע"א]. ומדשקיל וטרי כלאים למאי חזי, והא לא חזי לא למילבש ולא למימך תותיה, שמע מינה שמותר לטלטל. בני מיעים שמצאו בהם חלב, נהגו בהן איסור לכתחילה. ואפילו לא נמלח עם החלב, מפני שהוא חמוץ שהרי מעמידין בו. וחיטה שנמלגה בתרנגולת, אם היא בעין, שלא נימחת ויכול לזורקה, אנו מתירין אותה, מההיא שקדם וסילקו בששים בפרק גיד [ק' ע"א] אפילו לרבי יהודה דאמר דמין במינו במשהו. מיהו יש גאונים שאוסרין אותה. ועירוי שלשה ימים שלא רצופין מעת לעת סבורני דשפיר דמי. ומכאב עיני לא יכולתי להאריך כל הצורך. ומן השמים יאריכו ימיך ושנותיך כחשקי שמחה בר' שמואל יצ"ו ע"כ.
<h2>דף עג:</h2>
כל איסורין שבתורה בנותן טעם. כחל שקרעו אסור לבשלו עם בשר בקדירה [אבל] לחודיה שפיר דמי.
